מהו אימוץ?

אימוץ הוא הליך המקנה לאדם מעמד חוקי של הורה על ילד שנולד לאנשים אחרים.
 

אימוץ הינו הליך בעל מטרות חברתיות רבות:

 

א. סיפוק צורכי הילד, כאשר המשפחה המאומצת משמשת כמשפחה טבעית לכל דבר.

ב. מתן אפשרות לחשוכי ילדים למלא את ייעודם.

ג. שחרור ההורים הביולוגיים ממטלת גידול הילד שנמסר לאימוץ.
 

חוק אימוץ ילדים:

 

החוק המסדיר ענייני אימוץ הוא חוק אימוץ ילדים, התשנ"א-1981 (להלן: "החוק").  חוק זה מטרתו להסדיר את נושא האימוץ על היבטיו השונים והמגוונים, תוך התמודדות עם בעיות וקשיים במהלך האימוץ. החוק מתייחס להיבטים רבים, כגון: צו אימוץ, כשירות המאומץ, כשירות המאמץ, תקופת מבחן, הסכמת המאומץ, הסכמת הורים, סייגים להסכמת הורים, מסירת ילד למטרות אימוץ, הכרזת ילד כבר אימוץ, שמיעת אפוטרופוס, פקיד סעד כאפוטרופוס, תוצאות האימוץ, ביטול צו אימוץ ועוד...
 

איזה בית משפט מוסמך לדון בעניין?

 

בית המשפט המוסמך לדון בנושא אימוץ ילדים, הוא בית המשפט לענייני משפחה.
אימוץ יהיה רק לפי צו של בית המשפט, על פי בקשת מאמץ, כשהשיקול המנחה הוא עקרון טובת הילד המאומץ. 

אולם, גם בית הדין הרבני מוסמך לדון בנושאי אימוץ, אם מתקיימים התנאים הבאים:

א. ההורים, או המאמצים, לפי העניין, מסכימים בכתב כי בית הדין הרבני ידון בעניין.

ב. הילד המאומץ הסכים בכתב לקבל את סמכותו של בית הדין הרבני. במידה והילד קטן מגיל 9 או לא מסוגל להבין בדבר, יש צורך בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.
 

מיהו המאומץ?

 

המאומץ יהיה קטין שגילו נמוך מ- 18 שנים.
 

מתי המאומץ צריך לדעת על האימוץ?

 

על פי החוק, כשמלאו למאומץ 9 שנים, או טרם מלאו לו 9 שנים, אך הוא מסוגל להבין את דבר האימוץ, כי אז בית המשפט לא ייתן את צו האימוץ, אלא אם נוכח הוא לדעת שהילד המאומץ יודע על דבר האימוץ. 
אולם, אם בית המשפט שמע את המאמץ ואת פקיד הסעד והתרשם שעדיף לאשר את האימוץ מבלי לגלות את דבר האימוץ למאומץ, הוא יכול לאשר זאת בתנאים מסוימים.
 

מיהם ההורים המאמצים?

 

הורה מאמץ יכול להיות רק מי שגדול מהמאומץ לפחות ב- 18 שנים, אלא אם כן מדובר במקרה מיוחד. 
האם המאמצת צריכה להיות צעירה מארבעים שנים והאב המאמץ צריך להיות צעיר מארבעים וחמש שנים.
החוק קובע כי ההורים המאמצים יהיו נשואים זה לזה, אולם אם מבקש האימוץ הוא בן זוגו של הורה הקטין, יינתן צו אימוץ למאמץ יחיד, או כאשר מבקש האימוץ הינו יחיד שאינו נשוי, אם הורי המאומץ נפטרו וקיימת קירבה משפחתית בין המאמץ לקטין.

כמו כן, על פי החוק, המאמץ יכול לאמץ רק ילד שהוא בן דתו.
 

מה בדבר ההורים הביולוגיים?

 

זכותם של ההורים הביולוגיים שילדם לא יימסר לאימוץ ללא הסכמתם, אלא בנסיבות מיוחדות. 
בית המשפט ישמע את עמדת ההורים הביולוגים, אלא אם החליט אחרת, מאחר וההורים לא יכולים להביע דעה, מאחר והם נעדרים, לקויים בשכלם, או מכל סיבה אחרת. 
ילד יימסר לאימוץ רק במידה והוריו הסכימו לכך, או כאשר החליט בית המשפט שנתקיימו התנאים החריגים המנויים בסעיף 13, למסירתו לאימוץ, ללא הסכמת הוריו הביולוגיים, שהינם כדלקמן:

א. אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, או למצאו ולברר את עמדתו בנושא.

ב. ההורה אינו נשוי לאם הילד ואינו מכיר בו כילדו, או מקרה שבו מדובר באב מחוץ לנישואין, אשר הכיר בילדו, אך הילד אינו גר עמו והאב סירב, ללא סיבה סבירה, לקבלו לבית מגוריו.

ג. הורה שנפטר, או שהוכרז כפסול דין, או שאפוטרופסותו על הילד נשללה ממנו.

ד. ההורה הפקיר את הילד, או נמנע מלקיים עמו קשר, במשך שישה חודשים רצופים, ללא סיבה סבירה.

ה. ההורה נמנע מלקיים את חובותיו כהורה, במשך שישה חודשים רצופים, ללא סיבה סבירה.

ו. ההורה סירב, ללא הצדקה, לקבל את הילד לביתו והילד נמצא במשך שישה חודשים מחוץ לבית הוריו. על תחילתם של ששת החודשים להיות לפני מלאות שש שנים לילד.

ז. הורה שאינו מסוגל לגדל את ילדו כראוי. זאת יקבע בית המשפט כאשר אי מסוגלותו של ההורה לדאוג לילדו כראוי נובעת מהתנהגותו, או ממצבו. כמו כן בית המשפט יוודא שאין סיכוי שהתנהגותו, או מצבו של ההורה, ישתנו בעתיד הנראה לעין.

ח. סירוב ההורה נובע ממניע בלתי מוסרי, או ממטרה בלתי חוקית. 

מה קורה לקשר של הילד המאומץ עם ההורה הביולוגי? 

 

לאחר מתן צו אימוץ לילד, מנותק הקשר המשפטי שבין הילד להוריו הביולוגיים. 
לילד המאומץ יש קשר משפטי בין הוריו המאמצים לבינו, על כל החובות והזכויות הכלולות בו. 
מבחינת הירושה, הילד המאומץ יורש את מאמציו, כאילו היה ילדם הטבעי.
 

על ידי מי מתבצע האימוץ?

מסירת ילד לאימוץ תתבצע רק על ידי פקיד סעד בלבד. פקיד הסעד ימסור ילד לאימוץ רק במידה והוריו הביולוגיים הסכימו, או במידה ובית המשפט הכריז על הילד כבר-אימוץ. אולם אם מדובר במקרה שאינו סובל דיחוי והנסיבות מחייבות זאת, רשאי פקיד סעד למסור את הילד לאימוץ. פעולה זו תידרש לאישור רטרואקטיבי של בית המשפט, תוך 14 ימים, מיום העברת הילד להורים המאמצים. אישור כזה, יכול שיינתן, במעמד צד אחד בלבד.
 

כיצד מתבצע תהליך האימוץ?

 

תהליך האימוץ מורכב ממספר שלבים. 

א. על הזוג להירשם בשירות למען הילד, שבמשרד העבודה רווחה. 

ב. תהליך הסינון כולל מפגשים פסיכולוגיים ומבחנים פסיכולוגיים במכונים פרטיים. 

ג. זוג אשר נמצא כבלתי מתאים, יכול להגיש ערר לוועדת הערר שהוקמה על ידי משרד העבודה והרווחה. 

ד. רק במידה וההורים שרוצים לאמץ עברו שלבים אלה, הם ייכנסו לרשימת ההמתנה של השירות למען הילד, המתנה, שבשנים האחרונות עלולה להגיע אף לשש שנים ויותר.

ה. לפני מתן צו אימוץ, תהיה תקופת מבחן, אשר בה ייבחן הקשר שבין הילד המועמד לאימוץ, לבין ההורים המיועדים להיות מאמצים. ייבחן טיב הקשר שנוצר ביניהם וכן ייבחן האם בני הזוג המיועדים להיות הורים מאמצים, ימלאו את תפקידם כהורים. 

ו. פקיד סעד יגיש לבית המשפט את חוות דעתו, ועל פיה ישקול בית המשפט את מתן צו האימוץ. 

ז. החוק קובע כי מהרגע שבו הודיעו ההורים המאמצים לפקיד הסעד כי קיבלו לביתם קטין, מתוך כוונה לאמצו, צריכה לעבור תקופת מינימום  של שישה חודשים, טרם יוכלו לפנות לבית המשפט על מנת לבקש צו אימוץ. תקופה זו נקראת "תקופת המתנה". 

רישום האימוץ:

 

כל צו אימוץ וכל ביטול אימוץ, נרשם בפנקס האימוצים.
פנקס האימוצים אינו פתוח לעיון, אולם לצורך מילוי תפקידם, רשאים לעיין בו:

א. היועץ המשפטי לממשלה, או בא כוחו.

ב. רושם נישואין.

ג. פקיד סעד ראשי.

ד. לפי בקשת מאומץ, שמלאו לו 18 שנים ובאישור פקיד סעד. בהעדר אישור פקיד סעד, באישור בית משפט.